כאשר השיפוצניק של הסטודיו לפילאטיס נכנס למקום בפעם הראשונה, הוא שאל את נטעלי, בעלת הסטודיו ואותי אם לא חבל על הכסף של השיפוץ…המקום, שבמשך כ 30 שנה שימש כחנות מתנות ומחסן היה במצב מוזנח. חלל צר מאוד וארוך, תקרות עם קורות חוצות מגושמות, ועליהן מתלים ששימשו את המקום בעבר, שורות של מנורות פלורוסנט, קיר אלכסוני במרכז, אריחי רצפה שונים ומשונים שהושלמו עם השנים ועוד, כשמקור האור היחידי הינו הוויטרינה המקורית של החנות. למרות הכל, יכולתי לראות את הפוטנציאל ולדמיין את המקום החדש שניצור. נטעלי, (האמיצה), החליטה ללכת איתי על זה. קיר אחורי עם טפט מיוחד נראה לעין כבר עם הכניסה לסטודיו, וממנו נגזרת שאר הצבעוניות. כדי לכסות את התקרה הקיימת ולתת מראה מיוחד, מתחנו בד מתיחה שמשמש בד"כ לתפירת פופים ויצרנו מראה ייחודי ורך. דרך הבד משתלשלים גופי התאורה. גופי תאורה נוספים לאווירה נתלו על הקירות. לרצפה בחרנו פרקט עדין. את הקיר אלכסוני הסתרנו ע"י גבס ובנינו נישה לציוד הספורט. חלקי המתכת הכחולים בדלתות הפנימיות נצבעו בשמנת, ויוצרות חוצץ בין חלל המתעמלים לבין חלל הכניסה וההמתנה. בנינו 2 תאי הלבשה נוחים, כורסאות המתנה, עמדת מזכירה, עמדת קפה, ויצרנו כמו שאומרות המדריכות בסטודיו את "הסטודיו לפילאטיס הכי יפה באזור! " מזל שנטעלי הייתה אמיצה…